עמדתי על נוסח התקנה שתקנו הקהל, על ענין העמדת התיבה, והנהגת הנשבעים, ואשר חזקו תקנתם בחרם ובקנס, אשר הוציאו מכלל זה אנשים ידועים ומוכתבים בכתב התקנה. ועכשיו נתרצו האנשים המוצאים מכלל התקנה, לחזור ולפרוע מס הקהל. אלא שאינם רוצים לנהג בשבועות ההנהגת הקהל, לישבע בבית הכנסת. וראיתי שנסתפק לכם: אם אפשר להקל מעליהם, מחמת החרם והקנס. ושאלתם, לעמוד על דעתי. ואני עמדתי על כל פרקי התקנה, וראיתי שבכל פרק ופרק מכל פרקי התקנה, הוציאו המותנים מן הכלל, וכן הוציאו אותם מכללם בפרקי הנשבעים. ועל כן, איני רואה בזה שום חשש, אלא הם מוצאים לגמרי מכלל כל התנאים הבאים בפרקי התקנה, ואיני יודע שיש בידכם שום טענה שנסתפק לכם עליה, דבר זה. ואולי גרם להם הספק, מה שבא בפרק מפרקי התקנה: דכל בר ישראל ובת ישראל, שיבא או שבא לעיר הזאת חדש, קודם הציב התיבה בקהל להטיל בה, שישבע ויטול בתיבה כשאר פורעי המס בכאן. ונסתפק לכם, אולי אלו שבאו עכשיו להשתתף עם הצבור במס, חשובים כאנשים חדשים שבאו כאן. ואינו כן, שלא נאמרו דברים הללו, אלא על אנשים נכרים, שבאו מחוץ לעיר. אבל האנשים המותנים, מוצאים מכלל פרקי התקנה לגמרי.
שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק רע״ז סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vilna, 1885
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
