שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק רס״ג סימן ב׳

תשובה: דיני המס בכל מקום ומקום, מחולקים הם עכשיו; ובכל, הולך אחר המנהג בכל אלו. אבל שורת הדין מש"ק, שהדין עם קהל סרקוסט"ה, לפי שאין אדם פורע מס לפי נפשות, אלא לפי ממון, ומקום ששם הממון שם חיובו, כיון שעסקו קבוע שם. ולא הוי כאלו שהולכים לכפרים, ומלוים שם, ונפרעין, ומחזירין הממון עמהם למקומם. ואפילו בענין זה, אנשי המקום שהוא נושא ונותן שם, יכולים לעכב על ידו, שלא יתעסק שם בממונו, אלא א"כ יפרע עמהם המס, מפני שהוא ממעט בהרוחתם. דמה שהוא מרויח, היו מרויחים הם. וכדאמרי' בפרק לא יחפור (בבא בתרא כ"א:). א"ר הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי, מעכב. ואי שייך בכרגא, לא מצי מעכב. וכדאמרי' התם, בעובדא דעמוראי ואתלויי