שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק רמ״א סימן ב׳

תשובה: דבר זה, אם הוא דבר מכוער, כאותה שאמרו ביבמות בפ' כיצד (כ"ד ע"ב): רוכל יוצא, ואשה חוגרת בסינר, ורוק למעלה מן הכילה. ויש שני עדים בדבר זה, בזה יש מחלוקת גדולה בין גדולי החכמים. שהרב בעל הלכות, ור"ח, והרי"ף, ור"ת ז"ל, הסכימו: שאין מוציאין אשה מבעלה, אלא בעדים. ולא שנא יש לה בנים, ול"ש אין לה בנים. ובקלא דלא פסיק, דוקא מנטען ולא מבעל. ורב אחא משבחא גאון, ורש"י ז"ל, סוברים: דאפי' מבעל מפיקנן [מפקינן] בקלא דלא פסיק, וכשאין לה בנים מבעל. והוא, דליכא אויבים. אבל יש לה בנים, אין מוציאין אותה ממנו, אלא בעדים דטומאה, או שאין לה בנים, ואיכא אויבים, דאויבים הוא דמפקי לקלא. והנה לפנים בהלכות ר' אלפס ז"ל, עיין ביבמות בפרק כיצד. ובדעתו ובדעת הגאונים הנז', אני סבור והדברים עתיקים. ואיני בא עתה להאריך בראיות ובטעמים, שהלכות מרובות הם, והשליח דוחק. אלא שאני כותב לך דרך כלל, שלא תוציאוה מבעלה, אלא בעדי טומאה. וכ"ש אם יש לה בנים מבעל