שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק קס״ה סימן ב׳

תשובה: אף על פי שבא לשון השאילה מעורבב, המובן ממנה הוא: שראובן לוה משמעון י"ב ליטרין, והשכיר לו דירתו בדינר לשנה, כל זמן שהוא רוצה לעכב המעות בידו. וזיכה לו שמעון באותם י"ב ליטרין סך השכירות, כמנין השנים אשר יעכב הממון ראובן בידו. וכשיפרע ראובן הממון לשמעון, ינכה לו מחובו, בסך שכירות אותם השנים. ואח"כ הערימו, ושמו יד לוי באמצע, וחזר לוי והשכירה לראובן בעצמו, בעל הבירה [שמא צ"ל: הדירה]. ונסתפק לכם, אם זאת הוי רבית קצוצה, או כמין רבית ואינה רבית. ותחילה אומר, כי אילו לוה ראובן אותם י"ב ליטרים משמעון, ואמר לו בשעת הלואה, או אפי' לאחר הלואה: כל זמן שמעותיך אצלי, חצרי שהשכרת במנה תהא שכורה בחצי מנה, הרי זה רבית קצוצה, ויוצאה בדיינין. אבל אם א"ל סתם: כל זמן שמעותיך אצלי, חצרי שכורה לך בדינר, אין זו רבית קצוצה, ואף על פי שהיא ראויה להשכירה במנה. לפי שאין כאן קציצה, וגם אין אונאה לשכירות קרקע, כמו שאין אונאה למכירת קרקע. ולפיכך, אינה יוצאה בדיינין, אלא שיש כאן אבק רבית. וכדתנן בפ' איזהו נשך (בבא מציעא ס"ד ע"ב): המלוה את חבירו, לא ידור בחצרו חנם, ולא ישכור ממנו בפחות, מפני שהוא רבית.