שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק קמ״ט סימן א׳

עוד אמרת בשאלות הראשונות, בראובן שהיתה לו סקיפה על ביתו, לא כיאות כל הצורך. ועל כן חשבת, שלא השבתי כראוי לפי הענין. ועל כן הארכת בציורי הבתים והעליות והסקיפה. ואני, איני רואה הפרש בדין, בין השאלה הראשונה, לצורת תיקון השאלה הזאת השנית. רק דבשאלה ראשונה הבנתי ממנה, שתהיה הסקיפה כחצר לבתים. ועכשיו אמרת: דאין נכנסין דרך הסקיפה, אלא אדרבה, אין נכנסין לסקיפה אלא דרך הבית. ועכ"ז לא נשתנה הדין, מהטעמים האחרים שכתבתי, שאין מונעין לאדם מלתקן ולקרות ביתו ועליותיו, ובלבד שלא יוסיף פתחים וחלונות על חצר חברו. דטענה זאת שטוען, שבתחילה כשהיתה הסקיפה מגולה, לא היה יכול לעמוד שם ביום סגריר. ועכשיו עומד שם בכל עת, חשש זה לא שמענוהו בשום מקום, ואין ידים לו, וכבר הארכתי בתשובתי הראשונה, מה שיספיק לזה לפי דעתי. גם מה שהוספת לשאול עכשיו, אם בני המבוי. יכול לעכב על ידו מלפתוח פתח בסקיפה וליכנס ולצאת ממנו, משום היזק ראיה? כל שכן הוא, דאינן יכולין לעכב, מפני הטעמים עצמן שאמרתי. ולא עוד, אלא שלא שמענו מעולם היזק ראיה במבוי, לפי שאין עושין דברי הצנע במבוי. וכ"ש, אם אותו מבוי פתוח לרשות הרבים, דאין בו טענת היזק ראיה, וכדאמרי' הא בעי' איצטניעי מבני רשות הרבים, איצטנע מינה. והלכך, אפי' לכתחלה לפתוח. חלון במבוי שלו, הרשות בידו, מלבד שיפתח מלמעלה מפתח ביתו כלפי חוץ שאילו למטה מפתח ביתו כלפי פנים, בעל החצר הפנימי יכול לעכב על ידו, לפי שהלכה כר' דאמר: דבעל הפנימית יכול לסתום כנגד פתחו. ואילו פתח זה חלוק למטה מפתחו כלפי הפנימית? נמצא שצריך לבעל הפנימית להתרחק ממנו, כשירצה לבנות ולסתום כנגד פתחו.