תשובה: כל נדר וכל שבועת איסר, יש להם היתר ע"י יחיד מומחה, או ע"י ג' הדיוטות, היודעים לפתוח את הנדר, ובלבד שימציאו לו פתח לנדרו. וכמו שנזכר במקומו בנדרים. ומקרא מלא דבר הכתוב: כי ישבע שבועה לאסור איסר על נפשו, לא יחל דברו. ובא בפירושו: הוא אינו מיחל, אבל אחרים מיחלין לו. ובנדרים (כ"ב ע"ב) אמרי': רב כהנא איקלע לבי רב יוסף. א"ל: ליטעום מר מידי? א"ל: לא מרי כולה, לא טעמנא! א"ל: לא. מרי כולה, לא טעימת ליה ולומר, דכיון שנשבע במרי כולה, לא מקלינן להתיר לו שבועה חמורה כזו. ואפ"ה אסיקנא, אמר רבה אמר ר"ן: נזקקין לאלהי ישראל. וקי"ל כוותיהו. ואעפ"י שמקצת הגאונים ז"ל, החמירו בכך, כדברי רב יוסף. אבל בנשבע בנקיטת חפץ, שלא בהזכרת השם, לא שמענו. ונהגו עכשיו שבכל ענין נזקקין, ודוקא כשאין השבועה ע"ד רבים. אבל אם השבועה ע"ד רבים, אין לו הפרה. כדאיתא בגיטין פרק השולח (גיטין דף ל"ו ע"א)
שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק קכ״ג סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vilna, 1885
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.