תשובה: אם ישראל ועובד כוכבים דרים בחצר אחת, כגון שישראל לקח בית בחצרו של עובד כוכבים, כל זמן שישראל דר שם, אפי' חותם ואפילו מפתח א"צ, שהעובד כוכבים ירא פן יבא הישראל, ויתפס כגנב. אבל מה שישראל הולך לעירו, ומניח שם יינו, ועובד כוכבים דר שם, אפי' מפתח ביד ישראל אסור, שהעובד כוכבים סוגר הדלת, ואינו מתיירא. ולפיכך אסור, עד שיהא מפתח וחותם ביד ישראל. וכ"ש, אם יש בו חותם בתוך חותם. אבל אם הישראל עומד בחצרו בפני עצמו, ואין העובד כוכבים דר עמו באותה חצר, היין מותר, אעפ"י שאין בידו של ישראל, אפי' מפתח. לפי שאין חוששין שמא יבואו גנבים בביתו של ישראל, כיון (שיש) [שאין] להם שום שייכות באותו בית. וכן מצינו, בברייתא סוף פ' רבי ישמעאל, במסכת ע"ז (ס"א ע"א). ת"ר: אחד הלוקח, אחד השוכר בית בחצרו של עובד כוכבים, ומלאהו יין, וישראל דר באותה חצר, מותר, ואעפ"י שאין מפתח וחותם בידו, בחצר מותר. והוא שמפתח וחותם בידו. ולא נאמרו בשוכר או לוקח בית בחצרו של עובד כוכבים, כמו ששנינו באותה ברייתא. אבל בישראל העומד בביתו, ובחצרו בפ"ע, ואין עובד כוכבים עמו, א"צ כלום.
שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק קכ״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vilna, 1885
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.