שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק ק״ט סימן ב׳

תשובה: אם לא היו לשותפין צד ואופן לחלוק הבית משותף, אם לארכו, כפי מה שנראה שעלה בדעתך, אומר אני: שאין לבית זה דין חלוקה כלל, לא כולו ולא למקצתו. לפי שהחלק הצר, מעכב מלחלוק חלק הרחב. וילפינא לה, מחצר שאין בה אלא שמנה אמות של פירוק משא מצומצמות, כופין השותפין זה את זה לחלוק. שכן הוכיח הרשב"א ז"ל בחי', והסכים לדעתו הריטב"א ז"ל. ואעפ"כ, אם יש בה יותר משמנה אמות של פירוק משא, כל שאין במילואה שמונה, מעכב מלחלוק שום חלוקה, לא השמונה של פירוק משא בלבד, ולא הח' והמילואה יחד. וה"ה והוא הטעם, לבית הרמוז. ומ"מ רואה אני שיש בבית הזה, דין חלוקה, וזה, כשיחלוקו אותו לרחבו. ואם אחד מכותלי הבית, ההולך לצורך הבית, פונה לרשות הרבים, יפתחו בו פתחים ויכנסו דרך שם. ואם אין, יעשו השותפין האלה מחיצה לאורך הבית, במרחק אמה או אמתים מאחת מהכותלים, ההולכים לאורכו. התחילה המחיצה זאת מן הפתח הפתוח היום לרשות הרבים, ותמשך לצד פנים עד חצי האורך, או פחות או יותר, באופן שיהיה חלק השותפין שוה בתשבורת. ויפילו גורלות בעילוי הקרקע, והשותף שיעלה לחלקו החלק החיצון, יכנס דרך הרצועה, הפתח הפתוח היום לרשות הרבים. והשותף שיעלה לגורלו החלק הפנימי, יכנס דרך רצועה הפתוחה לרשות הרבים גם כן. ותהיה כל הרצועה שלו, או שתשאר משותף ביניהם, כפי מה שיכריח שיווי החלוקה, ויפתח החיצון מביתו אליה. ואם באולי יש אחורי הבית הנזכר מוקצה או רחבה, ויש רצון שני השותפין לצאת לשם דרך פתחים, או לשפוך שם שופכין דרך חלונות, ימשיכו הרצועה עד המוקצה ההוא, ותשאר כולה משותפת ביניהם. ועליה להביט, שתהיה החלוקה שוה בתשבורת, זולת מה שימנע ממנו העילוי בלבד.