שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק פ״א סימן ב׳

תשובה: דברים ברורים אני רואה כאן: שהאיסור איסור. שהרי אסר לו הבית לדירה. וההיא דבבא בתרא נמי שאמרת, כן היא. שאם אמר: בית זה לדירה, דבריו קיימין. שהרי חלה המתנה על גוף הבתים לדירה. והרי זה כדקל לפירותיו, ומאי דקאמר התם (בבא בתרא) עד שיאמר: תנו בית זה לפלוני וידור בה, לאו דוקא עד שיאמר בלשון זה. אלא עד שיאמר: שהוא נותן הבית לדירה. ותדע לך: שאף בדקל אמר בלשון הזה: תנו דקל זה לפ' ויאכל פירותיו. וכבר ידעת: שכ"ע באומ': דקל לפירותיו, קנה. וההיא דנדרי' (י"ג ע"ב) נמי דכוות' היא, באומ': פי לדבורי וידי למעשיהן ורגלי להלוכן. ולא אמרו בה: דבר שאין בו ממש, אלא באומר: פי מדבר וידי עושה. שהוא כאומ': שלא אדבר שלא אהלך. וכל אעשה ולא אעשה, דבר שלא בא לעולם.