תשובה: מי שלא ראה את חבירו מעולם, איני רואה שיהא חייב לברך כלו'. שאם יברך על כל מי שנהנה בראייתו, רבו הברכות. ולא אמרו אלא בחבירו הרגיל אצלו. דאילו על מי שלא ראהו, לא נמצא החילוק הזה. שבברכת מי שלא ראה את חבירו ל' יום, יברך שהחיינו. ולאחר י"ב חדש, יברך מחיה המתים. דאילו לא ראהו מעולם, כ"ש שעברו י"ב חדש, ומחיה המתים יברך. אלא שלא אמרו אלא במי שראה את חבירו ואח"כ נעלם ממנו. דעל מי שעברו עליו ל"י יברך שהחינו. ואם עברו עליו י"ב חדש, יברך מחיה המתים. שהרי זה בראייתו עכשיו, כאלו נעלם ממנו, ומת, ועכשיו חזר וחייה.
שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק ע״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · St.Petersburg, 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.