שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק נ״ט סימן ב׳

תשובה: לשון השאלה באה כמעט מעורבב. כי מן הלשון משמע: שהיא התנתה שלא יחזיר השליש השטר, אא"כ יקיימו קיום גמור: שאם מתו תוך זמן ידוע, שתהא היא יורשת את בניה אלו. שכן כתוב בשאלה: שאם ימותו תוך זמן ידוע, תירש אותם. ואם הכונה כן, איני יודע איזה קיום אפשר לאפטרופוס ולחכמים לעשות להם: שתהא היא יורשת את הבנים. אבל מלשון סוף השאלה נראה: שלא התנתה אלא על המנה שהיא נותנת להם. ולומר: שאם מתו תוך הזמן, שתהא יורשת אותו מנה שהיא נותנת להם. ובזה אפשר למצוא קיום ע"י אפטרופא וע"פ חכם. ומ"מ, במה שאומר האפטרו', אין בו שום קיום ללאה למה שהוא עיקר התנאי. דהיינו: שאם מתו, תירש היא אותו מנה. שאפי' יהיה ליתומי' בניה אחריות נכסים, מאי הוי? מ"מ, היא אינה יורשת את הבנים. וחוב אין לה עליהם, כדי שתאמר: הרי יש להן אחריות נכסים, שתוכל לגבות חובה מאותם נכסים. אלא אפשר להיות לה קיום בענין אחר. וכגון: שיקנו קרקע על שמה, והיא תתן אותו קרקע לבניה על מנת שאם מתו תוך הזמן, שיחזור הקרקע כולו או בכדי שיעור אותו מנה, וכיוצא בזה. ועד שקיימו קיום גמור ע"פ חכם, אין לשליש להחזיר את השטר. אלא יעשה מה שהושלש בידו, שעל תנאי זה הושלש בידו.