שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק שכ״ב סימן ב׳

תשובה: אין אני רואה חשש של כלום. לפי שהעדים מעידים שהטבעת הזאת שלה היתה, שנתנה לו כדי להוליכה אצל האומן. ואפי' קדשה בה בפירוש, והיא קבלתו מידה דרך שתיקה, אינה מקודשת, כיון שלא שדכה מתחילתה. וכדאמרינן בקדושין (י"ג ע"א): ההיא איתתא דהוה מזבנה וורשכי. אתא ההוא גברא, חטף וורשכי מינה. אמרה: הבה ניהלי. אמר לה: אי יהבינא ליך, מקודשת לי. שקלתא, ואישתיקה. אמר רב נחמן: יכולה לומר אין שקלי, ודידי שקלי. והקשה שם מאותה ששנינו: קדשה בגזל ובחמס, ובגנבה, או שחטף סלע מידה וקדשה בו, מקודשת. ואוקימנא, ההיא בדשדיך. ותנן בפ' האיש מקדש (קידושין נ' ע"ב): מעשה בחמש נשים, ובהם שתי אחיות. וליקט כלכלה של תאנים, ושלהם היתה, ושביעית היתה. ונתן לאחת מהן, ואמר לכולכן מקודשות לי ואמר רב עלה בגמ': ש"מ, קדשה בגזל אינה מקודשת. ואפי' בגזל דידה. מדקתני: שלהן היתה, ושביעית היתה. טעמא דשביעית, דהפקר נינהו. הא שאר שני שבועי, לא. ש"מ. וכן א"ר יוחנן: המקדש בגזל אינה מקודשת. והקשו עלה, מהא דתניא: קידשה בגזל, ובחמס, ובגניבה, או שחטף סלע מידה, וקידשה בו, מקודשת. ופריק: התם בגזל דידה. והקשו עוד: והא מתני', גזל דידה הוא. ואמר רב: אינה מקודשת. ופרקינן הא דשדיך, הא דלא שדיך. וכ"ש זו, שמיד ששמעה צעקה. וכ"ש, שהעדים שהיו שם, אומרים: שלא שמעו הדברים שאמר, ולא הבינו מה שאמר, שאין אלו קידושין כלל, ואין חוששין להם לכלום.