תשובה: כבר הראתיך בעיניך, הדברי' שהביאוני לידי כן. והצעת דברי, פשוטה לפניך. אך מה שהוספת ואמרת: אם לגזירה, מ"ש מיו"ט, דלא גזרינן נעוץ אטו שאינו נעוץ? זו אינה תורה. דיו"ט הותרה אצלו מלאכת אוכל נפש, ומצוה נמי איכא, משום עונג יום טוב. וכמה מן השבותין התירו, כדי שלא יבא להמנע משמחת יום טוב. ואיך נגזר על המותר, לא נגזור המוכן אטו שאינו מוכן. ולא בקוע עצים מוכנים, משום בקוע קורות, וכל כיוצא בזה. אדרבה! אנו מתירין בו הבערה והוצאה שלא לצורך, מתוך שהותרה לצורך.
שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק שי״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · St.Petersburg, 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.