שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק ש״ז סימן ב׳

תשובה: זו אינה קושיא. דמחו לה מאה עוכלי בעוכלא. חדא, דעדיפא מיניה פריק. דאצטריך לאהדורי ולמתני, ולמחשביה בכדי מועדין. ועוד, שלא אמרו תני והדר מפרש, אלא באחד משני ענינים. או שיהיו שני הענינים ביחד, שיאמרו פרושי קא מפרש, וכמ"ש שם גבי המבעה וההבער. וכי תימא פרושי קא מפרש: מאי מבעה? הבער. וכמוהו הרבה בתלמוד. וא"נ, תני והדר מפרש, בהדי אחריני, דאצטריך למתנייה. וכההוא דשור של ישראל שנגח שור של נכרי, דהדר מפרש איהו, כל הנך דתני ואזיל בפ' שור שנגח ד' וה'. דתני דיני שור מועד, ושור שנגח של הקדש, ושל הקדש שנגח של הדיוט, ושור של פקח, ושל חרש, ושור של קטן; ובהדי אינך מסדר לה. אי נמי, ועוד, דאצטריך תו לפרושי, מאי דליתא בפ"ק. דקתני: של ישראל שנגח של נכרי, פטור. ושל נכרי שנגח של ישראל, בין תם בין מועד, משלם נזק שלם.