שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק ש״ג סימן ב׳

תשובה: ודאי, היכא דיהיב גט, ודאי פסלה ממנו, ומכל האחים. אבל היכא דפירש שאינו נותן גט, אלא למאמרו בלבד, הותרה אף היא לאחין, כטעמא דמפרש בפר"ג. משום דמאמר לחודיה קאי, וזיקה לחודה קיימ'. וכיון דפירש, דלמאמרו בלבד הוא נותן גט, נמצאת זיקת האחין במקומ' עומדת. ומאמר בלבד שעשה בה, סילק. ועיקרא דמילתא, משום דמאמר דרבנן הוא. ואינהו לא אחמור בכה"ג, טפי שיהא המאמר קונה קנין גמור, ושתהא ככנוסה גמורה (ליה) [לזה] שעשה בה מאמר. שאם יתן גט למאמרו, שיהא אחיו אסור בה, משום גרושת אחיו. והיינו נמי דיש מאמר אחר מאמר. ולא אמרו: שיהא קונה קנין גמור, ותהא כמקודשת גמורה, ושלא יהא מאמר האחין קונה בה מעתה. ומיהו לענין דינא, כ' ר"ח ז"ל, דלא קי"ל כלישנא בתרא דרבא, אלא כלישנא קמא, דצרתה שריא. אבל איהי בין לדידה בין לאחין אסירא, משום בעלת הגט דעלמא.