שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק רפ״ח סימן ב׳

תשובה: על שטר הראשון ועל תנאיו. אני תמה, ואתה מגלגל השטר השני והרבית. שזה טוען שלוה ברבית שנתן ושהוציא, ורבית קצוצה אני רואה כאן. כי ראובן זה לוה מן הנכרי, והלוה לשמעון. ומשנה שלימה שנינו, בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע ע"ב): מלוה ישראל מעותיו של נכרי, מדעת הכותי, ולא מדעת עצמו. ותניא בברייתא (דף עא ע"ב): מדעת הנכרי, כיצד? ישראל שלוה מעות מכותי, ופגעו ישראל אחר. וא"ל תנם לי, ואני מעלה לך, כדרך שאתה מעלה לכותי, אסור. ואם העמידן הצל הכותי, מותר, ואסקא רב פפא, דהא דקתני: אם העמידו אצל הכותי, מותר, דוקא בשנטל הכותי, ונתנו ביד ישראל האחר. אבל אם נתן הישראל מידו ליד הישראל האחר, אסור, אף על פי שהעמידו אצל הכותי.