שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק רע״ב סימן ב׳

תשובה: יש מי שסובר, דאפילו שבועת היסת הויא בנקיטת חפץ. ומביאין ראיה, מדאיבעיא לן בשבועות פרק שבועת הדיינין (שבועות מ"א ע"א): מאי איכא בין שבועה דאורייתא, לשבועה דרבנן? ואסיקנא: דאיכא בינייהו, למהפך שבועה, ולמיחת בנכסיה. ולא קאמר דאיכא בינייהו, למינקט חפצא. ועוד מביאין ראיה מהא דנדרים. ומיהו אנן, לא סבירא לן הכי. אלא דאורייתא, בנקיטת חפץ, והוא הדין לשבועת המשנה, אבל שבועת היסת בלא נקיטת חפץ. והתם, בשבועות בדינים שיש בה דאורייתא לרבנן קאמרי, אבל בטכסיסי דשבועות לא קאמרינן. ובין נקיטת חפץ ללא נקיטת חפץ, טכסיסין נינהו, ובהכי לא מיירינן. וכ"כ הרב יוסף הלוי אבן מיגאש ז"ל. וההוא דנדרים, איכא למימר דמודה מקצת היה, או עד אחד היה שם, שנשבע שבועת התורה. ומה שלא הזכירו שם כן, לפי שלא היו באים שם על דין זה, אלא ללמדנו שלא היו נשבעים ע"ד ב"ד. ורבא הוא שתקן, משום מעשה שהיה.