שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק רנ״א סימן ג׳

תשובה: גרסינן בירושלמי, בפ"ק דכתובות: ר' חזקיה ורבי אחא בשם רבי אבהו: אסור לדון דיני ממונות בע"ש. והא מתני', פליגא. לפיכך, אין דנין, לא בע"ש ולא בעיו"ט דיני נפשות. הא דיני ממונות, דנין. ותני רבי חייא: כן דנין דיני ממונות בע"ש, אבל לא דיני נפשות. אמרין: כאן להלכה, כאן לדבר תורה. פי' לדבר תורה, דנין בכל עת דיני ממונות. אבל להלכה אין דנין. ולפיכך, הא דאמר רב נחמן, התם בפרק הגוזל להלכה, ומשום התקנה. אבל לדבר תורה, דנין, והיינו ההיא דדנין במועד. ואיתא נמי בירושלמי, בפרק אחד דיני ממונות, והרב אלפסי ז"ל, כתבו שם בהלכות. ומה ששאלת: כיון דמשום טרדה הוא, למה אין קובעין זמן בהם, שיבא אחר המועדות. הא ליתא! דמניסן לבתר ניסן, ומתשרי לבתר תשרי, יהבינן דהכי איתא בגמרא. אבל ממעלי שבתא לא יהבינן. וטעמא מפורש בהדי'. משום דטריד בעבידתא דשבת. כלומר דזמנו בהיל, ולבו טרוד..