שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק כ״ד סימן ג׳

תשובה: ודאי משני שהיא מתגרשת בו. וכל גט שב"ד מצריכין ליתן, ממנו מונה. והא לא שייך בפלוגתא דרב ושמואל, דפליגי (גיטין י"ח ע"א): באימתי [מאימתי] מונין לה: משעת כתיבה או משעת מסירה? דהתם (גיטין י"ח) אפי' לשמואל, דאמ': משעת כתיב', ואיפסיקא הלכתא כותיה, התם הוא, דבאותו גט מתגרשת. ולפיכך: מונין לה ממנו, אף על גב דלא הגיע לידה. אבל כאן, אין גירושיה ברורין אלא מגט שני, ולא בגט ראשון. ואם נפשך לומר עוד: והא משעת כתיבת הגט הראשון, לא נתייחד עמה מחמת הגט, ולמה נחוש עוד? והרי הוא כמ"ש (שם גיטין י"ח): ולגט ישן לא חיישי', שהרי לא נתייחד עמה. לא היא. דהתם (גיטין י"ח) הגט גט, כמו שאמרתי. וליכא למיחש כלל, אפי' לתקנת ולד של מגרש עצמו. אבל כאן, הא איכא משום גזירותיו של ר' מאיר. ואפי' היתה קטנה, ובעלה חבוש בבית האסורין. והילכך: לעולם גזרינן עד משעת הגירושין, דהיינו הגט השני.