שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק רכ״א סימן ב׳

תשובה: גם זו על דרך התשוב' הראשונ'. וכבר אמרתי דשפיר קאמרת. ומיהו בלא"ה, איכא לתרוצה. ורגילין אנו להקשותה, ולתרץ בענין אחר. דמעיקרא אקשינן ממתני', דעשה בה מאמר ומת, משום דסתם מתני' היא. ואף על גב דאיכא תנאי טובא, דאית להו יש זיקה, אפי' כן מקש' לי' מינה, משום דסתם מתני' עדיפא. ולא רמו מתני' אהדדי, משום דטובא איכא דקשיין אהדדי, ומוקמינן להו כתנאי. וכמה מהם אמרו, מתני' מני, ר' פלוני היא. אלא אדרב יהוד' רמי לה, מהאי טעמא דאמרן. וכי דחי', דאע"ג דלא עבד בה מאמר, אקשי' עלה מברייתא, דהיא פירוש' דמתני'. וקתני, דכיון שלא הספיק לעשות מאמר עד דמת שני', חולצת או מתייבמת. הדרי' ופרקי': דר"מ היא לומר דכיון דסיפא דמתני' ר"מ, תני לה רישא נמי ר"מ היא. ור"מ אית לי': אין זיקה. וכיון דאוקימנא לה כר"מ, אקשינן מסתמא דמתני', בפ' ד' אחין. משום דסתם מתני' ר"מ היא. דאלמא: רישא דברייתא לאו ר"מ. דהאי תנא סבר אין זיקה. ור"מ סבר יש זיק' (דהא) [בהא] מתני' דד' אחין. וא"נ איכא למימר דברייתא ודאי ר"מ, כיון דר"מ סיים לי' לברייתא. מהשתא לאו לאקשויי אפירוקין קא אתיא, אלא דאורחא דתלמודא הוא, דכל דאייתי מתני' וברייתא לא סליק מינה, עד דמברר לה. וה"נ אגב דאייתי מתני' וברייתא לאקשויי מינייהו לרב יהודה, אקשי נמי מתני' ומתנייאתא אהדדי, כדי לבררינהו. כן שיטה זו מקובלת בידינו.