שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק קס״ט סימן ב׳

תשובה: אם היא כל כך קטנה, שאינה יודעת להציע לו מטה, אינו יכול לכופה, שאין זו כשפחה גמורה, וכ"ש אם אין דרך בנות העיר לעשות כן. ועוד תדעו, שכל מלאכות שמנו חכמים שהאשה עושה לבעלה, הכל הולך אחר (ה)מנהג המדינה. שאין מנהג המדינה להיות טוחנת ומצעת מטות, ואינו יכול לכופה לעשותן. וכן שנו בתוספתא: מקום שנהגו שלא לעשות לאחד מכל אלו, אינו יכול לכופה. וכן, אם הכניסה לו שפחה אחת, או נדוניא כדי שפחתה אחת, לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת. שתים, אינה מבשלת ולא מניקה את בנה. שלשה, אינה מצעת את המטה. ומ"מ, אם היא גדולה ויודעת, לפי גירסאות שבגמ', מצעת לו מטתו, כדי שתהא חביבה לו. שדבר זה וכיוצא בו, מביאין לידי קרוב הדעת בין איש ואשתו. ושמא אינה מצעת לו כרים וכסתות, שיש בזה טורח ועמל, אלא מצעת לו לבידין וסדינין לבד. אם אין דרך משפחתו או משפחתה בכך, אינה חייבת בכך, לפי שעולה עמו ואינה יורדת עמו, לעשות דברים של גנאי כשפחה.