שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק קנ״ט סימן ב׳

תשובה: אין להם אלא מקומן ושעתן, וכדהשתא שמין להם. וכדגרסי' בב"ק (ז'): דתניא: הרי שהיו לו בתים ושדות וכרמים, ואינו מוצא למכור, מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה. היכי דמי? אילמא דזול ארעתא דכ"ע, ודידיה נמי זול בהדייהו אפי' טובא נמי לא ליספו ליה כו'. ואמרי': לא צריכא, דביומי ניסן מקרן ארעתא. כ"ע נטרי עד ניסן ומזבני כו', כדאי' התם (בבא קמא ז'). עד: אלא אמר רב אחא בר"י: אי איכא לדמויי, הא לבעל חוב מדמינן ליה. בעל חוב דיניה בבינונית, וא"ל: הב לי זבורית טפי פורתא. וא"ל: אי שקלת בדינר שקול (בדהשתא) [כדהשתא]. ואי לא, שקול כדיוקרא דלקמיה. ואקיף עלה רב אחא בריה דרב איקא: א"ל א"כ איכא נעילת דלת בפני לוין, דא"ל: אילו הוה לי זוזי אשקול כדהשתא. ואי לא שקול זוזי גבך, אשתקול כדיוקרא דלקמי'? כלומר אלא ליכא לדמויה לבע"ח, דיניה בזיבורית. אלא דעבדו ליה תקנתא דלישקול בבינונית. וכיון דבעי למשקל בזיבורית כעיקר דינה, (ו)כדהשתא שקיל, כדי שלא תנעול דלת בפני לוין. אלא אי איכא לדמויי להא, לכתובת אשה מדמינן לה. כתובת אשה בזיבורית, ואמרה: הב לי בינונית בציר פורתא. ואמר לא, אי שקלת בדינך שקולי כדהשתא. ואי לא, שקולי כדיוקרא דלקמיה. אלמא: כולהו כי שקלו, כדינייהו מיהא שקלי בדינא דהשתא. וכ"ש כאן, דאין יודע עד מתי תשקוט המלחמה. ושמא אף לכשתשקוט המלחמה, לא יתייקרו. דכיון דזול זול.