שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק קמ״ד סימן ג׳

תשובה: הדין עם בני שמעון, ולא מחמת דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם, בין במתנת בירא בין במתנת שכיב מרע. ואפי' היתה אשת שמעון מעוברת בשעת הצואה. דמזכה לעובר שאינו שלו, לא קנה. כדאיתא בר"פ מי שמת (בבא בתרא קמ"ב ע"ב): א"ל שמואל לרב חנא בגדתאה: זיל אייתי לי ביה עשרה, ואימא לך באפייהו: המזכה לעובר קנה. והלכתא: המזכה לעובר לא קנה. אלא אם בני שמעון יורשי ראובן הם, כמו שאמרו, הרי קונים מדין ירושתם. דנהי דאינהו לא קנו מדין המתנה, מ"מ לא נתן ראובן לבני לוי אלא א"כ לא יהיו לשמעון בנים זכרים. והרי יש לו. שהוא לא תלה מתנת בני לוי בזכיית בני שמעון. שהרי לא אמר: ואם לא יזכו בני שמעון, יתננו לבני לוי, שהם הרי זכו בני שמעון [אולי צ"ל: שאז הרי זכו בני לוי] אבל עכשיו שאמר: שאם יולדו בני' זכרים לשמעון, ינתנו להם, ואם לאו, שיהיו לבני לוי, הרי שתלה מתנת בני לוי בהיות לשמעון זכרי', ושלא יהיו לו. וכיון שנולדו, לא יזכו בני לוי. ואף על פי שטענת: ראובן סבור שיזכו בני שמעון, ולא זכו, אין אומרים: כל שלא זכו מכח מתנתו לא יזכו עוד בהם, ואפי' מכח ירושה, וכל שלא יהיו לו, ואפי' נתנן בכענין זה לבני יהודה הנכרי, ר"ל: שציוה ואמר: אם יולדו בנים זכרים ליהודה, לא זכה אותו פלוני. אלא ישארו הנכסים ליורשי נותן. ולא שנא מתנת ש"מ, ול"ש מתנת בריא בכענין זה. וכ"ש בתולה בבני שמעון יורשיו. שהרי גלה בדעתו: שרצונו להיותן לזכרי יורשיו, שהרי גלה. ואם לא זכו מכח מתנתו, הרי הן זוכין מדין ירושתן.