שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק קמ״ג סימן ב׳

תשובה: הדין עם בעל הקרקע העליון. שהקרקע קנוי לו מתהום ארעא. ואיך יחפרנו אחר וישתמש בעל כרחו? והטענה שטוען השכן: אם יראת שמא אחזיק, עשה מחאה, אינה טענ'. וכי יחזיק זה בקרקע, ויצטרך למחות בו? וכל הנך דפרק לא יחפור, אינו אלא בשראובן משתמש בשל עצמו, בדברים שהנזק בא מהם לקרקעו של שמעון לכשיבנה. אבל להשתמש ממש בקרקעו, לא בדא. והגע עצמך: דירתא דלא עבידא לאיתוגרי. אם עמד אחר וירד לתוכה בע"כ של בעל החצר, מי מצי א"ל: מה איכפת לך, לכשתצטרך לה, אני אצא ממנה? ואי משום חזקה, עמוד ועשה מחאה. זה ודאי דלא דינא. ואפי' למ"ד: ביתא אמות בהא מתבא ודבר ברור הוא זה. ולא אמרו אלא כשקדם ודר, שאינו צריך לעלות לו שכר.