שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק י״א סימן ב׳

שאלת: לוי בן יעקב היה מחזיק במקו' ישיבה שבבית הכנסת. ובני שמעון מערערים עליו לומר: שמקום ישיבה זו של אביהם היה, והם ירשוהו ממנו. והביאו קבלת עדות, שקבלו ב"ד עדות כראוי: ששמעון אביהם היה מחזיק בו, וישב בו שנים רבות, ושמת מתוכו. ולוי טוען: כי אביו החזיק בו קודם לכן, וישב בו בפני שמעון אביהם יותר מעשר שנים, ושמת מתוכו. ויש לו עדים על חזקה זו, והוא מחזיק בו עכשיו מחמת ירושת יעקב אביו. טענו בני שמעון: אפילו יביא לו עדים שאביו החזיק בו, וישב בו כמה שנים, אין בכך כלום. כי לאחר מכאן החזיק בו אבינו שני חזקה טובא, ואנו יורשי' אבינו. אולי אבינו לקחו מיעקב אביו, או שמא נתנו לו במתנה, ויורש א"צ טענה. וב"ד קבלו עדות מכל אחד ואחד מאלו. ומכלל העדות וקבלת העדות: שיעקב אבי לוי ישב והחזיק בו תחילה, ומת בתוכו. ואח"כ החזיק בו שנים רבות שמעון הנז'. והב"ד נתרשלו ימים רבים מלפסוק הדין, עד שנפטר לוי לבית עולמו. ובני שמעון עומדין עכשיו לפני הב"ד, ורוצין שיפסקו ביניהם הדין, שקבלו הטענות והעדויות בחיי לוי. ובני לוי אומרין: שאין להם לפסוק הדין אחר שמת אביהם, אלא עפ"י הטענות שטענו הן. וטוענים: שמא חזר אבינו לוי ולקחו מבני שמעון, אלא חייבין לטעון בעדינו, דטוענים ליורש. ובני שמעון משיבין: כי כבר הודה אביהם שהוא לא לקחה מהם. שאינו בא אלא מכח ירושת יעקב אביו. ואפי' חזר הוא וטען, אין מקבלין ממנו. זהו תורף השאלה והעדויות.