שאלת: ראיתי להרב אלפסי שכתב בשם גאון ז"ל במס' יום טוב, גבי: משנת: לא יחם אדם חמין לרגליו: דמותר לרחוץ בי"ט בחמין שהוחמו מעי"ט. שזה הענין לא נאסר משו' שבות. ואפילו בשבת, אלא גזירה היתה, כדאיתא בשבת. והיכא דגזור גזור, דהיינו: בשבת, היכא דלא גזור לא גזור, דהיינו: בי"ט. ואמרת: דקשיא לך: דהא משמע בפרק המביא כדי יין (ביצה ל"ב ע"א): דאפילו בי"ט גזרו. מדגרסינן התם (פרק המביא כדי יין ל"ב) גבי: אין עושין פחמין בי"ט: פשיטא: למאי חזו? תני רבי חייא: לא נצרכה אלא לאוליירין, ובו ביום. בו ביום למאי חזו? להזיע, וקודם גזירה. ש"מ: דאפי' בי"ט גזרו.
שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק י׳ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · St.Petersburg, 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.