ועוד נראה דשמואל דוקא בשייחד עדיו ואמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני דאי לא ייחד אערומי קא מערים דלהכי אמר אל תפרעני אלא בעדים וקבל הלה על עצמו כי היכי דלא לידחייה לגמרי ולימא ליה כבר פרעתיך וכי לא מייחד ליה דחויי הוא דקמדחי ליה לגמרי דמה לי פרעתיך ביני לבינך ומה לי פרעתיך בפני עדים ואיני מכירן או פרעתיך לפני עדים ומתו הא לא הועיל לו בתנאו ועדיין יכול הוא לדחותו. ונלאה דלהכי נקיט שמואל בהאי לישנא פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדה״י דאי לא כיון דמלוה לא אמר ליה אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני אמאי נקט שמואל פרעתיך בפני פלוני ופלוני לא הוה ליה למינקט אלא בהאי לישנא דאתני בהדיה מלוה יכול לומר פרעתיך בפני עדים והלכו להם למדה״י. ומיהו ודאי דוקא בדאיכא עדים בתנאי אבל ליכא עדים אלא שהוא מודה שכן התנה עמו שלא יפרענו אלא בעדים ומכל מקום נזדמן ופרעתיך שלא בעדים אה״נ נאמן משום מגו, דכל עצמנו אין אנו חיין בעיקר התנאי אלא מפיו והרי קול ושוברו עמו, כך אני מדמה, ואתה אמת הבנין גדול בסכמה ובמנין:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק צ״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.