ומה שאמרת להודיעך דעתי בענין מה שאמרו בירושלמי גזל שדה משמעון ומכרה ללוי והלך לוי ונתנה ליהודה ובא שמעון וטרפה מיהודה יהודה לא אזיל גבי לוי דהיא מתנה. והדין נותן שאי אפשר לו ליהודה לחזור ולתבוע מלוי אלא מאחד משני פנים, או משום אחריות לוי ואין אחריות למתנה, או מצד אחריות ראובן ואין יהודה זוכה בשעבוד באחריות שיש לו ללוי על ראובן שאם כן אף בלא אמצעית ידו של לוי היה לו ליהודה לחזור על ראובן ויאמר לו ביום קנותי את השדה מחמת מתנה מלוי קניתי כל זכות וכל שעבוד שיש לו ללוי עליך מחמת אותה שדה אלא שאלו ענינים מוחלקין הן ואין אחריות נגרר אחר גוף השדה ואם השדה קנה אחריות השעבוד לא קנה ואפילו במכר אלא אם כן בא עליו מצד האחריות שיש לו על לוי ומדרבי נתן דאמר מנין לנושה בחבירו מנה וכו׳. וע״כ הנהגתי אני בכל מתנות קרקע ואפילו במוכרו לכתוב בשטר המתנה והמכר ואגב קרקע זה אני נותן לפלוני ללוקח זה או למקבל מתנה זו כל שטרי אונות שיש לי על קרקע זה ויזכה בהם ובכל שעבודם כדי שיוכל לטרוף בו ממי שמכרו או נתנו לו. וזה נראה לי ברור:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק צ״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.