תשובה דבר ברור לפי דעתי ששכיב מרע שצוה בשעת מיתתו תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים פרענו נאמנים, שאע״פ שדברי שכיב מרע ככתובים לאו למימר שיהו ככתובים בשטר דעלמא שלא יוכל היורש לומר פרעתי ואפילו כתבו העדים שטר צוואה. ויש בידי ראיה מההיא דבעי רבא בסוף ב״ב (דף קע״ה) שכיב מרע שהודה צריך לומר כתובו או אין צריך לומר כתובו. ומפני שנראה מתוך דבריך שגם אתם סבורים כן איני צריך להאריך בזה, וכיון שהדבר כן אם היה שמעון בן שש בשעת מיתתו של חנוך אפשר שנתן בידו של שמעון אילו היה שמעון פקח משום דבר קבלה הוא במטלטלי דפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלי ואמרינן בגיטין (נ״ט) ובר כמה כבר שית כל חד וחד לפום חורפיה. וכיון שאילו היה חנוך קיים היה חנוך יכול לומר פרעתי אף בנו אינו משלם אלא בראיה דילמא אבוה פרעיה. ואפילו לא היה שמעון חריף ואפילו היה קטן מוטל בעריסה נראה שאין בנו של חנוך חייב בכלום דקטן זה או יש לו אב או אפוטרופוס או הוא סמוך אצל בעה״ב שדינו כאפוטרופוס וכל שצוה לתת לקטן מנה אין אומר נמתין עד שיגדיל אלא האפוטרופוס או מי שהוא סמוך אצלו דנין ומוציאין מיד אחרים וחייב, אף בנו של חנוך אינו משלם דשמא אביו פרעו על ידי האפוטרופוס:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק פ״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.