תשובה אם הסופר זה שאמרת הוא הערכי והדבר כן כמו שאמרו אין כאן ספק ואין כאן בית מיחוש של הרחקת השיטין ולא עוד אלא שאין כאן הרחקה כלל לעולם שהרי כתיבת הערכי שאנו סומכין בו הוא דבוק ממש עם השטר ואפילו הרחקת שיטה אחת אין כאן שאנו סומכין יותר בחתם שבסוף מן הסיום שהוא בסוף הטופס, שאין הכל אלא שאנו סומכין בנאמנותו, דחזקה דערכי לא משקר ואין החותם שבסוף אלא להודיע שנגמר הענין, אלא יודע אני בסופרי ערכאות בכאן דאדרבה כשהן כותבין שטרות ע״י סופר שתחתיו לעולם הוא מקפיד שיהא סיומו של שטר מכתיבת הסופר שכתב השטר וזה בהקפדה לא דרך עראי, וע״כ בכל מקום שיעשו כן אני חושש לה כמו שאמרתי ומן הטעם שאמרתי. ואם הסופר הזה שאמרת הוא (ערכי) הסופר שתחת הערכי כמו שכתבת בכלל דבריך שצריך שיהא סיום השטר כתיבת ידו של נער הערכי ולבסוף הוא חותם הנער הנזכר ואחריו הוא חותם הערכי אע״פ שיש כמה שיטין בין סיום השטר לחתימת הנער אין כאן בית מיחוש שהרי סיום השטר מכתיבת ידו של נער והרי הוא נאמן כערכי עצמו ע״כ לשונך. ומסתברא שאין סיום הנער וחתימתו שבסוף לא מעלה ולא מוריד לפי שאין אנו מכשירין לפי דעתי כתיבת הנער אלא מפני שהערכי חותם וה״ל כסופרי דדייני דרב נחמן א״נ שהערכי משום דלא ליתרע על ידי הנער חוקר אחריו ולולא שירד לאמיתת הענין לא היה חותם. אבל שטרות שנעשו ונחתמו ע״י הנער הערכי לא היו מכשירים אותו שאין לו דין אלא כמו שנעשו בהדיוט, והנידון שלפנינו דומה לראיה שהרי כיון שאינם מקפידים בהרחקת השיטה נמצא שאין הכל אלא מן הנער בלא ידיעת הערכי שאני אומר כתב הנער וחתם הערכי והרחיק השטר ואחר כך חתם מה שלמעלה וכתב הנער לעצמו שטר אחר על חותם הערכי שאינו עכשיו מתיירא ממנו שיחקור אחריו לפי שכבר עשהו:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ע״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.