תשובה הנותן מתנה לשני בני אדם או לשלשה כאחד יד כולם שוים ליטול בה חלק כחלק, והלכך זה שנתן כל נכסיו לבנו ולשתי בנותיו ביחד כל אחד מהם זכה בשליש הנכסים, אילו לא פירש יותר במתנתו, ואילו מת אחד מהם היה האב יורש חלק הראוי לאותו שמת בנכסים שהאב קודם לכל יוצאי יריכו אבל עכשיו שפירש ואמר שבזמן שינשאו הבנות לבעלים יטלו נדוניותיהן ולא יהיה להם חלק במתנה זו שיסתלקו מעל אחיהן נראה מלשון זה שרצה לגרע חלקן משליש הנכסים אם תהא הנדוניא פחות משליש הנכסים אבל אם תהיה הנדוניא יתירה על שליש הנכסים לא תטול כי אם שליש הראוי להם במתנה, והלכך אם השיאו האב והאם את הבת יטלו מהנכסים לצורך נדונייתה כפי מה שפסקו לה עד שליש בנכסים אם פסקו לה כל כך אבל לא יותר משליש. אבל חלק אותה שמתה לא יכלתי לברר בו הדין מפני שלא הגדת לי שטר המתנה על בוריו כי זה נדון אחר לשון המתנה אפשר שתפקע זכותה בשעת מיתתה ואפשר שלא פקע זכותה והאב זוכה במתנה מהמתה מכח ירושתו. אם תכתוב אלי לשון המתנה בדקדוק כמו שהיא בשטר המתנה, אולי יראוני מן השמים להשיב עליו כהלכה שאין הכל תלוי אלא בלשון המתנה והתנאין:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ע״ג סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.