ויש מי שתירצו דההיא אף בבריא ונכסי שאני שהשעבוד בכלל נכסיו הוא, ואינו מחוור בעיני משום דקשיא לי זבין מלוה ואקדיש מלוה דקי״ל כרבא דאמר לא קנה אלמא אינו נכסי המלוה. ואני אומר שאי אפשר לומר שקנה דאנן דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו אמרינן, אבל להוסיף בדבריו ובמתנותיו לא אמרינן, ושטרות שני קניינים יש בהן, גוף השטרות דהיינו הנייר והשני השעבוד ומי שמכר זה לא מכר זה וכדאמר עני מרי וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך אמר ליה אין לצור ולצור ושמא לא נתכוין זה אלא לתת לו גוף השטרות. וא״ת אחר שהוא שכיב מרע ניזיל בתר אומדנא ונתקן הלשון א״כ אף אנו נאמר בידור פלוני בבית זה שגוף הבית לדירה נתן לו ונתקן הלשון. ומלוגא דשטרי דאמיה דרב עמרם פירש רבינו ז״ל כשנתנה לו כדינו אלא שלא היה שם מקומו לפרש כן שלא באו שם על אותו דין וזו שיטה ופשוט בתלמודא וההיא דנכסי אפשר דאתיא כרב כהנא דמשמע פרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף ע״ו:) דלית ליה דרב פפא * דאמר צריך לכתוב הוא וכל מה שבתוכו כתוב וקסבר רב כהנא דלא לצור ע״פ צלוחיתו הוא צריך, ואפי׳ תימא אתיא כרב פפא דילמא בכולל כל נכסיו ומשום דמסקינן דבוריה דהכי קאמר כל נכסיו ואף מה שכתוב בשטרותיו אלא משום דטריחא ליה או שהיה בהול קיצר לשונו וכענין דשכיב מרע שאמר כתבו גט לאשתי דכותבים ונותנין אע״פ שאמרו בבריא שרצה לשחק בה:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ז׳ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.