תשובה הכי איתא בהדיא פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ״ב:) גבי לישקול תורא בזוזי דאיכא לאשתלומי מיניה ואי לית ליה זוזי לא כייפינן ליה למיטרח ולמזבן כדאי׳ פ׳ הכותב (פ״ו) דדוקא בתולה מעותיו ביד כותי אמרו דליטרח וליזבון ואי דאית ליה מקרקעי ומטלטלי מסתברא דיהיב ליה מטלטלי ואי לית ליה אלא מקרקעי שמין לו ב״ד קרקע אחד בינוני ולאחר השומא מכריזין שלשים יום רצופים שתי פעמים ביום בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסתם או מכריזין בשני וחמישי של ששים יום ואע״ג דכי חשבת להו ליומי הכרזה לא היו אלא תמניסר כיון דמשכא מילתא שמעו אינשי. ובשעת הכרזה אומר בפירוש למה הם רוצים למכור אם בשביל ב״ח אם בשביל כתובת אשה כדאיתא בערכין ופרק אלמנה ניזונת דאיכא דניחא ליה בהא ולא ניחא ליה בהא, ולאחר הכרזה אם מצאו יותר משומן או כדי שומן מוכרין לאחרים ואם לא מצאו כדי שומן כופין לאשה או לב״ח שיקבלנו בפירעון חובו בשומא ששמוהו ב״ד ומיהו אם הותירו שתות מכרן בטל הר״ם במז״ל. ומיהו דוקא שיהא ראוי לו מה ששמוהו ויקבל בשיעור חובו כפי חלוקת השותפין האמור ריש ב״ב במתני׳ דעד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה אבל אם אין ראוי לו אין כופין אותו לקבל בחובו מה שאינו ראוי ואין מדקדקין לו להוסיף על חובו ולקנות ביתר מכדי חובו שנמצא זה מוציא מאתים על מנה וכן כתב הרי״ף ז״ל פ״ק דב״מ ובעל העטור:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ס״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.