תשובה הדין עם יורשי הבעל ואין ליורשיה לתבוע כתובתה מכמה טעמים, חדא דאין האלמנה גובה כתובתה מהיתומים אלא בשבועה וזו לא נשבעה, ועוד דהא טבא לה משום דנכסי הבעל בחזקת ניזונת על ידי כתובה, ואם יגבו כתובתה תפסיד מזונותיה ושמא יופסדו הנכסים ביד יורשיה וישמטו ויאכלו אותם ונמצאת היא מפסדת כתובתה ומזונותיה. ועוד דבר מן דין אילו היה הדין לגבות כתובה לא היו גובים היורשים אלא ב״ד וכדגרסינן פרק נערה (כתובות דף מ״ח) אמר מר עוקבא מי שנשתטה בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין אשתו ובניו ובנותיו וד״א. ועוד דהיא כשבוי וגרסינן בפרק המפקיד (בבא מציעא דף ל״ט) אמר רב יהודה אמר שמואל שבוי שנשבה והניח קמה לקצור ענבים לבצור זיתים למסוק ב״ד יורדין לנכסיו ומעמידין לו אפוטרופוס וקוצר ובוצר ומוסק, וחוב וכתובה כקמה לקצור וענבים לבצור שאין מניחין היורשים לירד להם, אלא שאין אנו צריכים לכך מן הטעמים שאמרתי למעלה. ומיהו ב״ד מעמידין אפוטרופוס לכל מי שנשתטה לפקח על נכסיו בכל מה שיהא לו בו תיקון דאפילו בשבוי שנשבה שאלו בגמרא בההיא דהניח קמה לקצור ונוקי אפוטרופוס לעולם ופריק אפוטרופוס לדיקנני לא מוקמינן אלמא בעלמא מוקמינן, ושוטה מצוה לפקח בנכסיו כקטן:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ס״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.