תשובה הדין עם האלמנה מכמה טעמים. האחד שכן דרך המוכרים בין איש לאשתו בין אב ובנים שכותבין כן אע״פ שאין לוקח מעות המכר אלא האחד ולשופרא דשטרא רוצה הלוקח שיכתבו לו כל המוכרים שהם לקחו מידו כך וכך מעות ומכרו לו בהם קרקע פלוני, ודבר זה פשוט בכל המקומות. ועוד שאפילו נודע באמת שהיא קבלה מחצית המעות ושהוציאתן בצרכיה או נתנתן לאחרים אפילו הכי אין מנכין לה מכתובתה כלום, חדא דאפשר שהבעל נתנה לה במתנה או שהיה חייב לה שלוה ממנה המעות שנתנו לה אחרים ע״מ שאין לבעלה רשות בהם או ממעות שהפקידו בידה אחרים, ואם אתה אומר כן אמור מעתה אילו ראינו שקבלה מיד הבעל מעות מועטים או מרובים נאמר שבפירעון כתובתה נתנם לה, וזה אינו שא״כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיש לה כתובה שכל הנשים מקבלות מעות מיד בעליהן, ולא עוד אלא אפילו היה הבעל טוען בברי והיא אומרת במתנה נתנה לי נאמנת כל זמן שלא הזכיר פירעון, וכענין שאמרו פרק שבועת העדות (שבועות דף לד) יתיב רב יהודה וקמבעי ליה מנה מכרתי לך בפני פלוני ופלוני ועדים רואים אותו מבחוץ מאי אמר ליה רב המנונא והלה מה טוען אי דאמר ליה להד״מ הוחזק כפרן אי אמר במתנה נתנם לי כי אתו עדים מאי הוי א״ל עול תא כלומר הודה לדבריו ושבחו, וזו שאמרה לא נטלתי כלום לא הוחזקה כפרנית שהא מודה היא שכן כתבה אלא דלא נטלה שכן דרך האשה והבעל כשמוכרין כן וכ״ש כאן שאין הבעל טוען נגדה כלום והיורש טוען בספק, ועוד שזה תוך הזמן היה וחזקה אין אדם עשוי לפרוע תוך זמנו וכדר״ל בריש פ״ק ב״ב (דף ה׳) ואיפסיק הלכתא כוותיה:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ל״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.