תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק רפ״ד סימן א׳

עוד זאת התשובה השיב הרמב״ן ז״ל לר׳ יונה זצ״ל. איש אלהים קדוש הוא הרב החסיד רבי יונה ז״ל שלומך ושלום תורתך יגדל לעד ויסגא לנצח. הגיעני מצותך בענין הפלגש להודיעך בה דעתי ע״ד אמת לא כנושא ונותן. לא ידעתי במה יסתפקו בה דודאי מותרת היא כיון שיחדה לעצמו שלא נאסרה אשה בזנות לישראל אלא ממדרשו של רבי אליעזר ב״י נמצא אח נושא אחותו ואב נושא בתו ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה, אבל כשנכנסה בביתו והיא מיוחדת וידועה לו בניה נקראים על שמו ומותרת שהרי דוד נשא אותה ולא הוזכר בכתוב ולא בגמרא הפרש בין מלך להדיוט ומצינו גדולי ישראל נושאין אותה שנאמר ועיפה פילגש כלב ילדה, וגדעון שופטן של ישראל שדבר בו ה׳ כתיב בו ופילגשו אשר בשכם ילדה לו. וא״ת שהשופט הרי הוא כמלך מפני שנוהג שררה על הציבור ופילגשו ידועה נתת דבריך לשיעורים להתירה לבעלי השם. ופילגש בגבעה אילו היתה אסורה עליו לא אמר הכתוב ויקם אישה וילך אחריה וכתיב ויאמר אבי הנערה אל חתנו וגם הוא מתבייש בזמתו, אלא שהיה הדבר מותר ונהוג בישראל והוא אמר ואוחז בפילגשי ואנתחה כי עשו זמה ונבלה בישראל מכלל שהוא לא היה עושה לא זמה ולא נבלה. שמא תאמר מן התורה היא מותרת ומדבריהם הוא דגזור. וכי באיזה מקום הוזכרה גזירה זו בתלמוד ואיזה ב״ד נמנו עליה ובאיזה זמן נשנית משנה זו. ומה שאמרו כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אינו אלא לומר שכיון שנכנסה לחופה נתחייב לברך ואסור ליהנות ממנה בלא ברכה. וכענין הזה היא שנויה במקומה במסכת כלה וכך אמרו כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זה בעילתו בעילת זנות וכך אמרו במקדש על תנאי ובעל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והטעם לכלן מפני שהקידושין והחופה מ״ע וכל שבא לישא אשה שתהיה אסורה לכל אדם וקנויה לו לירשה וליטמא לה אמרה תורה יקדש ויכניס לחופה ויברך ברכת חתנים בעשרה ואם הקדים לבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה מכת מרדות ואם אחר שהכניסה בביתו הקדים ובא עליה בלא ברכה אסורה לו כנדה וכן כל שלא כתב לה מאתים סבורה היא כיון שאינו נוהג עמה כבעל עיניו נתן בגירושין הויא לה גרושת הלב הא אילו רצה שתהיה לו פילגש שלא תהא קנויה לו ולא אסורה על אחרים ולא קדש כלל הרשות בידו. וגם דברי הרמב״ם ז״ל אינם לאסור פילגש להדיוט ולהתירה למלך אלא כך אמר וכל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מפני שבעל קדשה ולשם זנות היינו שפגע בה ובעלה ולא יחדה לעצמו לשום פילגשות דהיינו קדשה, ולא אמר הר״ם ז״ל כל הבועל בלא קדושין לוקה. וכן בהלכות מלכים כשהזכיר פילגשים במלך לא הזכיר כלל שהוא היתר מיוחד לו, וכבר כתבתי זה בספר המצות תראהו משם הנה הוא ביד השר הגדול החכם ר׳ מאיר אלמושרי״ן ירום הודו: