תשובה באמת כך הוא שמקדיש סתם בזמן הזה אין הקדשו לבדק הבית לפי שאין עכשיו מכירים בהקדש הבית והרי היא כאותה ששנינו בפ׳ אלו מותרין (נדרים י״ח:) במסכת נדרים הרי עלי כתרומה אם בתרומת הלשכה נדר אסור ואם בשל גורן מותר ואם סתם אסור דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת שאין אנשי גליל מכירים את תרומת הלשכה סתם חרמים ביהודה מותרים בגליל אסורים שאין אנשי גליל מכירים חרמי הכהנים. ודבר ברור הוא שאין הקדש עניים מפקיע מידי שעבוד אלא מה שחל עליו קדושת הגוף וכדאמרו באע״פ קונמות קדושת הגוף נינהו וכדאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד. ודעת הגאונים ורש״י ז״ל מסכמת שאין מפקיע מידי שיעבוד אלא קדושת הגוף (וכדאמרינן קונמות קדושת הגוף נינהו וכדרבא דאמר) שאין לו פדיון אבל כל שיש לו פדיון אין הקדש זה מוציאו מידי קדושתו לחולין והיינו טעמא דקונמות והיינו טעמא דחמץ ושחרור וכן אצטלא דמילתא דפרסוה אמיתנא בריש פרק אלמנה לכה״ג. אבל כל מי שיש לו פדיון וא״נ דבר שאין גופו ראוי למזבח שהקדישו לדמי ולקנות ממנו תמימים למזבח כיון שיש להם פדיון אף שעבוד מוציאו מידי הקדש אלא יש מוסיף דינר ופודה הנכסים האלה כדי שלא יאמרו הקדש יצא בלא פדיון והיינו דתנן פרק שום היתומים הקדיש צ׳ מנה והיה חובו ק׳ מנה מוסיף עוד דינר ופודה כל הנכסים האלו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון לא שנא מקרקעי ולא שנא מטלטלי. ואע״פ שר״ת ז״ל חלוק במקדיש מטלטלים דברי הגאונים ורש״י ז״ל נכונים מדבריו במקום זה. ובירושלמי פרק האשה שנפלו מצאתי סיוע מפורש לדברי הגאונים ורש״י ז״ל דגרסינן התם הקדיש צ׳ מנה והיה חובו ק׳ מנה מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים ולא סוף דבר דינר אלא אפי׳ כל שהו שלא יהא נראה הקדש יוצא בלא פדיון רבי אבהו בשם רבי יוחנן מועלים בו מעילה גמורה, ומקשה אם מועלים בו מעילה גמורה יהא נפדה בשויו ואם אינו נפדה בשויו לא ימעלו בו כל עיקר מה אנן קיימין אם במחובר לקרקע וכי יש מעילה לקרקע אלא אנן קיימין בקמה עד כאן בירושלמי. אלמא הא דתנן מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים הללו בכל דבר שיש לו פדיון הוא כמקדיש לבדק הבית א״נ במקדיש בעלי מומין למזבח או במקדיש קרקע שאין גופו ראוי למזבח ותוספת דינר נמי לא מד״ת אלא מדבריהם כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון והיינו נמי מדשמואל דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל שאילו לא היה פדוי אלא בשויו ממש אכתי יש משום שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. והא דאמר בחד מן לישני פרק הזהב דרבי יוחנן לית ליה דשמואל ואפ״ה תני מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים לההוא לישנא אית לן למימר דרבי יוחנן ס״ל דשני הכא כיון דמדינא שעבוד מפקיע מידי הקדש במקום פסידא דב״ח לא החמירו עליו לפדותו בשויו. ולאידך לישנא ליכא מ״ד דפליגא דשמואל טעמא דהא מתניתין נמי כדשמואל ואע״ג דשמואל חללו קאמר בדיעבד אבל לכתחלה לא וכדמשמע פרק הזהב מ״מ כיון דבדיעבד נמי מחולל ה״נ אפילו לכתחלה שרי:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק רס״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.