תשובה כל שבפניו לא מצינו לו היתר אלא בפני המשביע כמשה ליתרו וצדקיה לנבוכדנצר. וי״א אינו אלא דוקא כשעשה לו טובה המדיר לנודר וששבועה זו להנאת המדיר כיתרו למשה שעשה עמו טובה ושבועה זו להנאתו שלא ירחיק בתו ממנו וכן נבוכדנצר לצדקיהו הא בעלמא לא ואמ״נ המדיר חבירו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו ונחלקו בירושלמי בטעמא דמילתא חד אמר משום חשד וחד אמר משום בושה וא״כ משמע שאין לפני לוי עסק כאן. אלא מיהו מסתברא לי דבכל מקום שאמרו בפניו לא בפניו ממש ובמעמדו אמרו אלא בידיעתו וכטעמא דירושלמי שאמר משום חשד וטוב הדבר להודיע ללוי כדי שלא יחשדהו כעובר על שבועתו. ומה ששנינו פרק ד׳ נדרים (כ״ג) הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בר״ה ויאמר כל נדר שאני עתיד וכו׳ אמרינן בתוס׳ שאין מתירין אלא דוקא שנשבע ונדר לעצמו אבל אם השביעו או הדירו חבירו אין ביטול זה מועיל כלום שעל דעת חבירו נשבע וכן בשבועת ממון או שמשביעים הקהל אינן בטלות:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק רמ״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.