תשובה שורת הדין אין נדרים ושבועות ניתרין אלא ע״פ אחרים ובפתחים אלא שכבר נהגו בכל המקומות ששמענו שמעם וישראל אע״פ שאין נביאים בני נביאים הם וכבר חקרו הראשונים לדעת סבה לענין זה ומצאו טענה זו ששמעת ממני והרי ענין זה כענין שאמר בהפרת הבעל כל הנודרת ע״ד בעלה היא נודרת ולקחו טעם זה בעיקר אמתי ושזו היא דעת התורה כדעת הזה עד שאמרו בנדה פרק יוצא דופן (מ״ו) גבי קטנה שנדרה בעלה מפר לה ואי אמרת מופלא סמוך לאיש דאורייתא וכו׳ ופריקו אין כדר׳ פנחס כל הנודרת ע״ד בעלה היא נודרת ואי לאו שזה עיקר הטעם להם היאך התירו נדר דאורייתא ע״י מי שאינו בעלה אלא מדרבנן כיון שהדבר כן אף אנו נאמר כן בחרמי הקהל אם הטענה הזאת אמת ואע״פ שמקצת הקהל אין יודעים בו מ״מ בכל מקום ומקום נודרים ומחרימים ע״ד הנהוג שאם אין אתה אומר כן אף אנו נאמר נשאל האשה הנודרת אם נשבעה ע״ד כן אם לאו ואנן סהדי שאין כל הנשים יודעות בתנאי זה וגם אין בכל קהל וקהל מחציתה ואם תרצה אמור אפילו חלק אחד שיודעים בו אלא שנודרים ומחרימים ע״ד הנהוג וכיון שנהגו הנח להם לישראל:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק רמ״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.