תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק רל״ט סימן ב׳

והשיב וז״ל מותר לברך ואין הברכה על הקריאה בספר כמו הברכה של נטילת לולב או ישיבת סוכה שעליה הוא מברך ואם היו פסולים לא עשה מצוה אבל הקריאה מצוה היא קריאת התורה בין שקרא בספר כשר בין שקרא בספר פסול ואפילו קרא על פה עצמה של קריאה היא המצוה שעליה מברכין הלא תראה שהקורא בשחר קודם שיתפלל משנה או תלמוד או הלכה או מדרש מברך ואח״כ קורא או דורש הנה למדת שההגדה בתורה היא המצוה שעליה מברכים וזהו הפרש שלא הרגישו בו רוב חכמי מזרח ודמו שהמברך והקורא בתורה בספר פסול הרי זו ברכה לבטלה. וראיה לדבר זה הא דאמרו אין קורין בחומשין מפני כבוד הציבור והיה להם לתת הטעם מפני שהוא פסול וא״ת שקריאה זו בלא ברכה למה נאסרה וכי יש בעולם מי שעלה בדעתו לאסור קריאה בלא ברכה אפילו ע״פ אלא ודאי שלא אמרו בציבור אלא על קריאה שחייבים עליה בציבור שהם ז׳ או ג׳ וכיוצא בהן הוא שאין קורין בחומשין מפני כבוד ציבור לא מפני שהיא ברכה לבטלה ועל דוקיא זו סמכו כל אנשי המערב והיו קורין בספרי קלף בלא עבוד כלל ומברכים לפניה ולאחריה בפני גאוני עולם כרבינו יוסף הלוי ור״י ז״ל וכיוצא בהם, ומעולם לא נשמע בזה פוצה פה ומצפצף לפי שכולם בעלי בינה וידעו שאין הברכה תלויה בספר אם כשר אם פסול אלא בקריאה בין שקרא בספר כשר או פסול כמו שביארנו. ואעפ״כ ראוי לכל ציבור להיות להם ספר כשר כהלכותיו ובו ראוי לקרות לכתחלה בציבור ואם אי אפשר להם קורין אפילו בפסול ומברכים מן הטעם שאמרנו אבל בחומשין לאו וכן הורה ה״ר חנוך הספרדי ע״כ וכן הורו חכמי נרבונא: