תשובה שורת הדין נ״ל להלכה שמותר שלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד לוה למלוה וכאן אין כאן מלוה שהרי מעות הללו אין להם בעלים ידועים ואין לך עני שיוכל להוציא חלקו מיד הגזברים אלא הם מסלקין כרצונם לזה הרבה ולזה מעט או לא כלום ואע״ג דהא דאמרי׳ רבית ואונאה להדיוט ואין רבית ואונאה להקדש היינו הקדש גבוה דאלמא הקדש גבוה הא הקדש עניים לא התם היינו טעמא דאיצטריכא למעוטי הקדש גבוה מרבית משום דהקדש גבוה הרי הוא כמעות מיוחדים לאחד דהיינו לגבוה ממש ודכוותה בהקדש עניים דעלמא אילו הקדיש מעות לעניים ידועים אבל מעות הללו כהקדשות הנהוגים במקומותינו שאין להם בעלים ידועים מותר. ולהלכה אמרתי ולא למעשה:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק רכ״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.