תשובה בהרמנותיה דמרנא אמינא דמסתברא דאי אפשר לומר כן מכמה אנפי. חדא אע״פ שהוא אינו בא לישאל אלא מחמת איסור לאו כיון שאין ב״ד מתירין לו אלא מחמת חיוב חטאת שבו מסתמא אין מתירים לו סתם אלא בהודעה שמחמת חטאת שבו מתירים לו, ולא עוד אלא דנראה דודאי שאין ב״ד מתירין לו אלא בהודעה דכיון דאיהו לא אתי אלא מחמת הלאו אם אתה מתיר לו סתם נמצאת מכשילו דקסבר שמחמת שלא בא לידי איסור סקילה התירו לו ואתי למישרי שלא במקום חיוב חטאת וכיון שכן תו ליכא חיוב חטאת דה״ל כשוגג ואידכר דלר״ל אינו חייב עד שישגוג בלאו וכרת ולא ניחא לן הכא לעיולי בעיא דרב ביבי בפלוגתא דמונבז ורבנן ובפלוגתא דר׳ יוחנן ור״ל. עוד יש לי להשיב דאילו לא אשכחן לבעיא דרב ביבי ס״ל למריה לאותובי הכי אלא השתא דאיכא לאוקומה בחיוב סקילה וכרב אחא דמתני לה בהדיא משמיה דרב ביבי הכי התירו לו לרדותו קודם שיבא לידי איסור סקילה ניחא ליה לרב אשי לאוקומי טפי הכי וכדמתני לה משמיה דמרא דבעיא מדנוקמה בפלוגתא ומסתברא לי דמה״ט גופיה הוא דלא אוקמה כדחזו ליה אינשי ואמרי ליה רדה אותה משום דכיון דאיכא לאוקמה בהכי וכדמתני לה משמיה דרב ביבי גופיה ניחא ליה לרב אשי לאוקמה בהכי. עוד הקשה רבינו על בעל התרומה ז״ל שכתב דנראין הדברים דאם אדם ירא פן יבואו עבדי המושל ליקח מעותיו שמותר לטלטלם ולהצניעם בשבת שהרי משום פסידא התירו לבעלים לטלטל פחות מד׳ אמות אפילו דרך ר״ה שיש לחוש לאיסורא דאורייתא והוקשה לך שהרי להציל מפני הדליקה לא התירו אלא בכתבי הקדש כדמוכח פרק כל כתבי, רבינו יפה דנת ויפה הקשית וכבר הקשו אותה רבותינו ואמרו דלא התירו פחות פחות מד׳ אמות אלא דוקא במי שהחשיך לו בדרך שבו ביום גדשו סאה וחששו שמא יקל לומר עדיין יש שהות ביום אבל שכח והוציא כיסו לר״ה לא התירו לו כלום ודוקא נמי במה שהוא בידו דקים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו לזרוק ממונו מידו להפסידו והלכך במקום שבות התירו משא״כ בדליקה דאפילו אמירה לכותי לא התירו כדאמרי׳ לא יאמר לו כבה ואל תכבה ואדרבה אמרו אי שרית ליה אתי לכבויי. ותדע לך שהרי אמרו בפרק נוטל פעם אחת שכחו ארנקי מלאה מעות בסרטיא ובאו ושאלו את רבי יוחנן ואמר להם הניחו עליהם ככר או תינוק וטלטלוה כלומר במחיצה של בני אדם ואפ״ה אסיקנא התם דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד ואסור לטלטלה והכא בפרק מי שהחשיך לו בדרך וכיסו בידו שאין אדם מוצא לזורקו ומכאן נלמוד למי שבאו לו לסטים בביתו שאינו נוטל מעותיו בפניהם:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ר״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.