תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קצ״ג סימן ב׳

תשובה דבר זה תלוי באשלי רברבי לפי ששמעתי משם הראב״ד ז״ל שהיה מצריך ענט״י ונותן טעם לדבריו שהוא צריך לברך אשר יצר ומי שידיו מטונפות בבית הכסא אי אפשר לו לברך עד שיטול וע״כ ברכת הנטילה קודמת עכ״פ, אבל מקובל אני ממורי הרב ז״ל שאין מברכין אלא בשחר ובשעת אכילה ומי שטיבולו במשקה וכך אנו נוהגים ע״פ מורי ונראין דבריו. וענט״י הדבר ברור בעיני שאין צריך שאין מברכין ענט״י אלא א״כ חייב בנטילה ליטול והיאך יאמר וצונו על הנטילה והיאך צונו וליותר מספיק לו רחיצה במים או אפילו נקיון בעפר וצרורות וע״כ אנו מקובלים מרז״ל שאם אדם מטביל ידיו בנהר בשחר או בשעת אכילה אין מברך על טבילת ידים דלא על טבילת ידים נצטוינו אלא מברך ענט״י שהוא צונו על הנטילה וע״כ אם הטביל זה ידיו יש בכלל מאתים מנה ובכלל האכילה נטילה ומחמת צווי הנטילה הטביל הוא ידיו לפיכך אפילו נטל ידיו בכלי ואפילו אתה מחייבו לברך אינו מברך אלא על נקיון אלא שאפילו לברך אינו אלא כדברי רז״ל שהוא אינו מחוייב ומצווה לא ליטול ולא לרחוץ דרחיצה זו אינה מחוייבת מצד עצמה אלא מחמת שאין רשאי לברך אשר יצר בידים מזוהמות ואם אתה אומר כן אף מי שיש צואה על בשרו במקום מגולה או אפילו דבוקה שאינו רשאי לברך עד שיסירנה וירחץ המקום ההוא אנו מצריכים אותו לברך על אותו נקיון ואינו: