תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קפ״ג סימן א׳

עוד נשאלתי המקדיש בלשון אסמכתא מהו. ונראה דקנה הקדש מדתנן פרק ב׳ דנזיר (י׳.) אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני אמר אמרה דלת זו הריני נזירה אם נתפתחה ב״ש אומרים נזיר וב״ה אומרים אינו נזיר א״ר יהודה אף כשאמרו ב״ש לא אמרו אלא באומר פרה זו קרבן אם עומדת היא ומסקנא כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה ועמדה מאליה ב״ש אומרים תורפיה דהדין גברא משום אוקמה בידיה והא לא אוקמה לפירוש רבינו ברוך מפי ר״י ז״ל נזירה מפיק ה״א כלומר נזיר בשבילה אם עומדת שהוא סבור שלא תעמוד והא דקתני אני אנזירות קאי כלומר אני נזיר אם עומדת מחשבתה והשתא אע״ג דלא היה דעתו להיות נזיר כלל כי היה סבור שיעמידנה הוא ולא תעמוד ואפ״ה הוי נזיר לב״ש ואפילו ב״ה לא פליגי עלייהו אלא דסברי דעתיה דהדין גברא משום דאוקמה אבל אי דעתיה הוי משום אוקמה בידיה הוו מודו לב״ש וככה״ג קאמר רבי יהודה דלא הוי נזיר אלא פרה גופה היא הקדש וקרבו להקריבה על גבי המזבח פרה זו קרבן פירוש כנודר ממנה. ונראה דגירסא ראשונה תפסו כעיקר וכן נראה מלשון רבינו שמשון ז״ל בעובדא דההוא דתקע ליה וכו׳. וכן נראה מדכתיב אם יהיה אלהים עמדי וידר יעקב נדר לאמר ואמרינן בב״ר לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה וכן דוד ע״ה אמר אבא ביתך בעולות אשלם וגו׳. וא״ת והא איבעיא לן שכ״מ שהקדיש נכסיו תי״ל דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי התם משום אומדן דעתיה דשכ״מ איבעיא לן ואם יש לגלגל על זה פרטא לעיקר. זהו מה שהשבתי אם לא הודיעני ומה שדקדקו מתוך אותה שמועה לא כתבתי אליך כי אין לכתוב לפניך רק מה שהוא עיקר הדין: