תשובה מה שכתב רש״י ז״ל ברייתא היא שנויה בת״כ וכך היא שנויה שם להבדיל בין הטמא ובין הטהור בין פרה לחמור אין צריך שמפורשים ועומדים הם אלא להבדיל בין הטמא לך לטהור לך בין שנשחט חציו של קנה לנשחט רובו וכמה בין חציו לרובו כחוט השערה כלומר שלא אמרה תורה כאן להבדיל בין הבהמות הטהורות כפרה וכשב לטמאה כחמור וכיוצא בו אלא במינין הטהורים ממש דבר הכתוב להבדיל ביניהם כפי המקרים שיארעו להם בין שנשחט חציו שלסימן לנשחט רובו שאם לא נשחט אלא חציו הרי היא טמאה לך ואם נשחט יתר מחציו ואפילו כחוט השערה הרי היא טהורה ואח״כ חזר ופירש מה שכתב בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל שגם היא לא במינין המותרים והאסורים קאמר שאף הם מפורשים ועומדים אלא להבדיל ביניהם לפי המקרים שיארעו להם ומה הם המקרים מקרי הטריפות שיש מהם אסורים ויש מהם מותרים כיצד ניקב קרום של מוח העליון לבדו כשירה שעדיין היא חיה ואם ניקבו שניהם פסולה שאינה חיה כדקי״ל טריפה אינה חיה. ויש טרפיות שאנו רואים שמתה מחמתה ואפ״ה כשירה כמו שאמר והא חזינן דמתו בכוליא וקטלי ופרקינן גמירי דאי מבדרי לה סמני חיה ולפיכך אמרה תורה לדקדק ולהבדיל בין הטריפות שיש להם תקנה בבירור סמנים וכיוצא בזה, זהו פירושו ואין בו שום ספק. ולדעת תנא דבי ר׳ ישמעאל דס״ל דטריפה חיה אלא שי״ח טרפיות למד הקב״ה בסיני כ״ש שפירש שפיר וה״ק רחמנא להבדיל בין החיה הנאכלת ובין מי שהיה כמוה ואינה נאכלת. ואני רואה שספק אתכם בזה מפני שאמר בין שנולדו בה סימני טריפה כשירה. ואין ענין שתהיו צריכים לעמוד עליהם שלא אמרו שתהיה טריפה ממש אלא שנולדו בה סימנים שאנו צריכים לעיין עליהם אם תטרף בהם וגדולה מזו אמרו רבא אכשיר טריפה וזבן מינה ואם טריפה היתה איך התירה אלא ה״ק רבא שרא בהמה שהיתה מסופקת בטריפה ובלשון אחר מפורש יותר והיא שנויה כדתנא דבי ר׳ ישמעאל ומייתי לה ריש פרק אלו טרפות דאמר התם למ״ד טריפה חיה טריפה מנ״ל כלומר הטריפות האסורים מנ״ל נפקא ליה מדר׳ ישמעאל דתנא דבי ר׳ ישמעאל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו י״ח טרפיות שנאמרו לו למשה מסיני כלומר אע״פ שאלו ואלו אפשר לחיות הבדל ביניהם אלו לאיסור ואלו להיתר כמו שנצטוה משה ונאמרו לו בסיני וזה מפורש ודבר ברור הוא:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קע״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.