תשובה אדרבה מההיא דרב יהודה שהצריך שתי סכינים אחת לחתוך בה בשר ואחת לחתוך חלבים שמעינן דמנקרי בשר צריכים להדיח הסכין או לקנחם בסמרטוט יפה ואין סומכים על הדחתה לבסוף לפי שאין הדחה מוציאה ידי שמנונית חלבים הנדבק על הבשר עד שישפשף שפשוף גדול ואין אומרים ינקר ואח״כ ישפשף שמא ישכח ולא ישפשף ובהכי כלה פרקין דהכל שוחטין דהיינו דלא התירו לכתחלה על מה שהוא עתיד לעשות לבסוף שהרי אמרו במומר אוכל נבלות לתאבון בודק סכין ונותן לו ולא התירו לתת לו לשחוט ואח״כ יבדוק הסכין אחריו אע״פ שכששחט התירו כבר וכמו שאמר לא בדק סכינו ולא נתן לו יבדוק סכין אחריו ואע״פ שלכתחלה צריך לבדוק סכין ככל אדם וכדעת הגאון והטעם בזה כמו שאמרתי שמא ישכח ולא יבדוק וכאן נמי שמא ישכח ולא ישפשף היטב ובהדחה בעלמא לא סגי ליה וע״כ נהגו מנקרי הבשר להניח לפניהם סמרטוט קשה לקנח סכין בכל פעם ופעם כדי להסיר השמנונית של החלבים הנדבק בדופני הסכין ואע״פ שאין להם אלא סכין אחד אומר אני שסמכו לומר שלא הצריכו ב׳ סכינים אלא בחתיכת חלבים גמורים אבל גיד ושמנו אינם שמנים כ״כ שידבק מהם הרבה ע״ג הסכין, ומ״מ שפשוף גדול צריך כל שלא הדיח ולא קנח סכין ולפיכך צריך להיות אדם זריז וזהיר בתוך ביתו להיות להם . ב׳ סכינים או לשפשף היטב אחר נקור בשר כדי לצאת מידי ספקות אלו:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קס״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.