תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קנ״ז סימן ב׳

תשובה דע כי מחלוקת ישנה היא בנודות ודרדורין אם הוא דבר שמכניסו לקיום וכדמשמע להו בפשט הסוגיא פרק אין מעמידין וכדמוכח לכאורה בעובדא דבר עידי טייעא דאנס זיקי מרב יצחק בר יוסף ורמא בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה אתא שאיל בי מדרשא אמר ליה רבי ירמיה כך הורה ר׳ אמי הלכה למעשה ממלאן מים ג׳ ימים ומערן. וי״א דאין עשויין להכניס לקיום ואפ״ה אם נתיישנו בתשמיש יין ביד כותי צריכים מלוי וערוי ואע״פ שאינם זפותין ואף מדברי הרב בעל ה״ג יש לדון כן ויש לכל אחד מדברים אלו ראיות על מה יסמוכו לפי חילוף הגירסאות בפסקא נודות הכותים שבפ׳ אין מעמידין (ל״ג). ואם באתי לכתוב הדברים כהווייתן יארך הענין ואין אנו צריכים לכך במקום זה ונראין הדברים שהדרדורין המכוסים למעלה הוי דבר שמכניסו לקיום דלעתים אדם משהא בו יינו וצריכים הם מלוי וערוי ואפילו את״ל שאינו מכניסו לקיום אלו מ״מ של חמרים שמוליכים בהם יין תדיר הרי הן כמכניס לקיום מתוך שתשמישו תדיר. ודומה למה שאמרו שם פ׳ אין מעמידין (עבודה זרה ל״ד:) א״ל חביבא האי אבטא דטייעי בתר תריסר ירחי שתא שרי כלומר דלפי שהסוחר מכניס בו תדיר ואינו עומד ריקם הוי כמכניסו לקיום כי מה שאמר במכניסו לקיום שצריך מלוי וערוי היינו טעמא לפי שמתוך שהיין משתהא שם הרבה הוא בולע ואינו יוצא מדי איסורו אלא במלוי וערוי ומפני שהם כלים שדרכן להכניסן לקיום החמירו בהם אפילו לפי שעה כמו שאמר פרק בתרא דע״ז כל דבר שמכניסו לקיום והם של בעלי בתים שאין משתמשין בהם בתשמיש תדיר אין צריכים אלא שכשוך בעלמא אבל של חמרין שמשתמשים בהן תדיר אע״פ שאין מכניסן לקיום וכן בגת וכליו מפני שמשתמשים בה בין הגיתות בשפע החמירו בהכשרן להצריכן הכשר גדול או נגוב למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדאיתא בסוף גמרא דע״ז. ועוד יש להחמיר בדבר דכיון שמריקים בהן יין הרבה פעמים בין הגיתות להוליך מן הגת לעיר מתכנסין בהן שמרים ואע״פ שהוא ממלאן ומערן ויש לחוש שמא יש בהן שמרי יין ואינן יכולים לצאת בנקב קטן של הברזא ולפיכך צריך שיסיר הכסוי כדי שיראה ממש שלא נשארו שם שמרים של יין נסך דכיון דודאי מתאספים שם שמרים וספק יצאו ספק לא יצאו ואין ספק מוציא מידי ודאי, אלא שיש לדון להקל דכיון דסתם יינן אינו אלא מדרבנן ה״ל ספק בשל דבריהם ולקולא וכאותה שאמרו פרק האשה שעושה צרכיה אמר רב אחא בר יעקב משמיה דמר זוטרא האי מאן דאבד ליה חוטא דכתנא בגלימא דעמרא ונתקיה ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק שפיר דמי מ״ט דאורייתא שעטנז אמר רחמנא שוע טווי ונוז ורבנן הוא דגזרו ביה והאי כיון דנתקיה נתקיה. ומ״מ יש לחלק קצת והמחמיר תבא עליו ברכה: