תשובה לא נתברר מלשון השאלה לאיזה ענין אתה שואל, אם לענין שביתה אתה אומר כלומר שנהיה מצווין על שביתתן במלאכתן הרי אלו ודאי בכלל ואסורות במלאכת ישראל כעבד, אע״פ שיש מרז״ל שסבורים לומר בכל עבד שאין אנו מצווין על שביתתו אא״כ הוא עבד תושב כלומר שקבל עליו שבע מצות בני נח ויש להם על מה שיסמוכו במסכת כריתות, אלא שאין דעתי נוטה כן אלא כל העבדים שלנו בכלל שביתת מלאכה, ואין זה מקום אריכות לפי שלא באה שאלתך על זה. ואם עיקר שאלתך לומר אם אנו מוזהרים על בשוליהן ואם הם בכלל גזירות שגזרו חכמים על הכותים, בודאי הרי הן בכלל ביין של ישראל ובגבינותיהן ובכלל כל הגזירות אלא שיש מרבותינו נ״נ שעממו על בשולי העבדים והשפחות שלנו להתיר ונותנים טעם לדבריהם שאין איסור הבישול אלא מגזירת חתנות ואין גזירת תחנות וקירוב הדעת בהן אלא במי שעושה מרצונו מאהבת ישראל ואלו עושין בין ירצו בין לא ירצו ואין קירוב הדעת בזה ולא גזירת חתנות, ומ״מ אין דבריהם מחוורין בעינינו ואין אנו סומכין על זה אלא נוהגין אנו איסור בבשוליהם ואפילו בדיעבד:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קמ״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.