תשובה הנני משיב על ראשון ראשון, ואומר שאין האיש זוכה בירושת האשה מן האירוסין שהרי שנינו פרק נערה (כתובות מ״ח.) לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין, ותניא הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל והיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו ללון אע״פ שכתובתה בבית בעלה מתה אביה יורשה. וטעמא פירשו בירושלמי דירושת האשה בקרוב בשר תלא רחמנא דכתיב הקרוב וירש אותה והלכך בזו אין לחוש לירושה, אבל להתירה לעלמא בלא גט איני רואה, שמא טבעת זו במתנה נתנה לו הבת ושלה הוא וע״מ להחזירה נתנה לו. ואע״פ שאפשר לומר דמן הסתם דכל מה שיש ביד האשה מתכשיטין וכיוצא בהן של בעלה ואין לה. רשות בהן ליתנן לאחרים, מ״מ מידי ספק אינו יוצא והלכך לדברי העדים הרי היא מקודשת ולכל הפחות ספק מקודשת וצריכה גט:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קמ״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.