תשובה אע״פ שקבלה אותו לשם קדושין לשמואל דאמר דבעינן ידים מוכיחות אין זו מקודשת ואפילו אמרו שניהם להתקדש נתכוין אינה מקודשת, דמ״מ בשעת נתינה לא היו שם ידים מוכיחות, ועוד שהמקדש שלא בעדים אפילו שניהם מודים אינה מקודשת וכל שאין כאן ידים מוכיחות אין כאן עדות למאן דאמר דידים מוכיחות לא הויין ידים הרי זה כאילו אין כאן עדות שנתקדשה לו אלא מפיהם שאומרים שלכך נתכוונו. ומיהו יש לחוש להחמיר שמא בקדושין בכענין זה לא בעינן ידים מוכיחות וצריכה גט ואם קבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם ואם רצו מגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני ונושא ראשון כענין שאמר בגיטין פרק המגרש (גיטין דף פ״ט:):
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ק״ל סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.